הסורג

בכנסיות רבות בתקופה הביזנטית הלך והשתרש נוהג לתחום שטח הנמצא ב- NAVE לפני האפסיס המרכזי, בלוחות שיש היוצרות מחיצה ברורה בין קדמת הכנסיה לבין יתר חלקיה. זה יצר שטח מקודש שלא לכל אחד היה מותר להיכנס אליו.

במקרה הזה, לוחות השיש נתרמו על ידי ארכיאפיסקופוס בשם לאוניטוס. הבישוף הבכיר הזה היה כהן נודד שהשקיע כסף בכנסיה ושמו הונצח כמובן כ"זכור לטוב" באתר עצמו.
מדובר ב-12 לוחות שיש בגדלים שונים שעליהם גולפו דמויות, צלבים ועיטורים הקשורים למסרים שאותם רצו ראשי הכנסיה להעביר.

ניתן לראות את הרפליקה של לוח הסורג המרכזי שהיה גם מהצד השני של המעבר לתוך השטח המקודש.

על לוח השיש ניתן לראות גילוף של שני איילים העומדים פנים אל פנים וביניהם צלב העומד על בסיס כלשהו.
התמונה הזו איננה סתם תמונה.

היא מבוססת על פסוק מספר תהילים פרק מ"ב פסוק ב':
כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם--כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים

הצלב מייצג את ישוע (לא את הנצרות בכללותה) והבסיס שעליו עומד הצלב מייצג את גבעת הגולגותא בירושלים שעליה נצלב ישוע בידי הרומאים.   
המסר למאמינים כאן הוא ברור:

כמו שהאיילים זקוקים למים בכדי לשרוד פיזית, כך המאמין זקוק לאלוהיו בכדי לשרוד רוחנית. האיילים מייצגים את העם והמאמין הפשוט, האנאלפבית, רואה את התמונה הזו ושומע את הסיפור הוא מזדהה בנקל עם המסר ומרגיש גאווה שהוא מיוצג באמצעות בעל חיים אצילי, תמים שלא חטא ולא עשה רע לאיש. מי לא היה רוצה להיות כה טהור?

ביתר לוחות הסורג היו כמובן עיטורים, צלבים ואף גלופות של בעלי חיים. כל הלוחות נשברו במהלך השתלטות הפרסים על ארץ ישראל ומה שנותר נמצא בארגזים במחסני רשות העתיקות.