שנות ה-30 של המאה ה-20 - הקדמה

שנות ה-30 של המאה ה-20 בארץ ישראל התאפיינו בהתבססות הישוב היהודי, מצד אחד, ומהתגברות העוינות של האוכלוסיה וההנהגה הערבית לקיומו של הישוב היהודי בארץ. 

בשנת 1933 הוקמה בגרמניה ממשלה חדשה בראשות הקאנצלר אדולף היטלר והלחץ על היהודים שם גבר כמעט מיד. יהודים רבים, שראו את הנולד, עזבו את גרמניה וכ-60 אלף מהם שמו פעמיהם לארץ ישראל.

חוץ מיהודי גרמניה עלו עוד כ-200 אלף יהודים מארצות מזרח אירופה. העליה הזו נקראת בתולדות עם ישראל בעת החדשה כ"עליה החמישית". היא החלה בשנת 1933 והסתיימה עם תחילת מלחמת העולם ה-2 בשנת 1939.

כתוצאה מהעלייה הזו, הוכפלה כמות היהודים בארץ ישראל מ-250 אלף לכחצי מיליון. נערבים שראו בעיניים כלות, כיצד מתבסס הישוב היהודי ומתרבים היהודים בארץ, פתח במרד (איתיפאדה) נגד השלטונות הבריטיים אולם מהר מאוד זה גלש לפעילות נגד היהודים וישוביהם וכמובן מלחמה בדרכים שהנסיעה בהן הפכה למסוכנת בתקופות שונות של שנות המרד הערבי.
 

בתקופה הזו שבין 1936 לבין 1939 הוקמו 53 יישובים בשיטת "חומה ומגדל" וביניהם הישובים הקרובים לנהריה: חניתה, אילון ושבי ציון. 
נהריה החלה את הקמתה  ביוזמה פרטית בשנת 1934 כאשר יוסף לוי, זליג סוסקין והיינריך כהן, חברו לרכישת קרקעות ותכנון המשקים החקלאיים שיקומו על השטחים שנרכשו. ישוב יהודי ראשון בגליל המערבי שנוסד באופן רשמי ב-10.2.1935 עם התיישבותן של 2 משפחות ראשונות, פאוקר ודויטש-דיין. לנהריה החלו להגיע יהודים שעלו מגרמניה ולהקים בה משקים חקלאיים על שטחים שנעו בין 5 ל-9 דונם לכל משק. גם תעשיה החלה להתפתח כמו שטראוס למוצרי חלב וזוגלובק למוצרי בשר החל משנת 1937.

המייסדים של נהריה

יוסף לוי - האיש והחזון

יוסף לוי היה דמות בולטת ויוצאת דופן בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. דרכו הייחודית התאפיינה
בשילוב של ציונות נלהבת עם יוזמה עסקית פרטית, תוך דגש על רכישת קרקעות, פיתוח תעשייה והקמת יישובים מודרניים.

בתחילת דרכו, לוי היה חלק מהממסד הציוני ושירת במשרד הארצישראלי. אולם, בשנת 1921, הוא פנה לדרך עצמאית וגיבש תפיסה משלו למימוש המפעל הציוני. לוי האמין כי הגשמת החזון הציוני מחייבת פעולה נמרצת בשלושה תחומים עיקריים: רכישת קרקעות מסיבית, פיתוח תעשייה ותשתיות, והקמת יישובים עירוניים וחקלאיים מודרניים.

לוי הושפע רבות מגיסו, אדולף זומרפלד, יזם נדל"ן מצליח מברלין. הוא אימץ את שיטות הפעולה של זומרפלד, שכללו רכישת קרקעות לא מיושבות, הכשרתן, חלוקתן למגרשי בנייה, תכנון עירוני ושיווק נמרץ. עם זאת, לוי נתקל בקשיים שלא היו קיימים בברלין, בשל התנאים הפוליטיים והכלכליים בארץ ישראל.

לוי גילה רגישות חברתית יוצאת דופן, בניגוד לדימוי של קפיטליסט. הוא התנגד לספקולציות בקרקעות וקידם מודלים כלכליים-חברתיים של חלוקת רווחים הוגנת בין בעלי מניות, מנהלים ועובדים. הוא גם הזהיר מפני רכישות קרקעות חפוזות וחסרות אחריות.

תפיסתו של לוי הייתה ייחודית בכך שראתה במפעל הציוני מאמץ משותף של כלל הציבור, ולא רק של מגזר אידיאולוגי או פוליטי מסוים. הוא האמין כי המעמד הבינוני יכול לתרום רבות למפעל ההתיישבות, תוך שמירה על רכושו. לוי סבר כי יש לשלב בין התיישבות עירונית וחקלאית, וכי שיתוף פעולה בין הממסד הלאומי ובעלי ההון הפרטי הוא חיוני.

במהלך שנות פעילותו, לוי היה מעורב בהקמת מספר יישובים, ביניהם:

  • חברת קדם: לוי היה שותף בתוכנית הפעולה של חברת קדם, בה גילה רגישות חברתית שכללה חלוקת רווחים מאוזנת בין בעלי המניות, המנהלים והפועלים.
  • יערות הכרמל: לוי פעל ביערות הכרמל בשיטה דומה, תוך שיתוף פעולה בין החברה, רוכשי הקרקעות והפועלים.
  • נהריה: לוי היה שותף בכיר בהקמת נהריה, והיה אחראי לרכישת אדמות ולפיקוח על העבודות הטכניות. הוא גם ייצג את האינטרסים של נהריה מול המוסדות בארץ ובחו"ל.

פועלו בהקמת נהריה:

בשנת 1934, רכש יוסף לוי שטח אדמה מצפון לעכו, יחד עם האגרונום ד"ר זליג סוסקין והמהנדס שמעון רייך. (בתמונה – יוסף לוי יושב עם פניו לקהל משמאלו של זליג סוסקין המציג את התוכנית החקלאית). הם ייסדו את נהריה, יישוב חקלאי שיתופי. לוי היה אחראי לרכישת האדמות ולפיקוח על העבודות הטכניות להקמת היישוב. הוא גם ניהל את חברת "נהריה - משקים זעירים בע"מ", שגייסה כספים לרכישת קרקעות נוספות ולפיתוח היישוב.

לוי היה מעורב בכל שלבי הקמת נהריה, החל מתכנון היישוב ועד לקליטת המתיישבים הראשונים. הוא דאג לתשתיות, למים ולמגורים, ופעל לקידום היישוב מול המוסדות בארץ ובחו"ל. בשנת 1937, עבר לוי להתגורר בנהריה עם משפחתו, והיה מעורב בחיי הקהילה.

יוסף לוי רכש חלקת קרקע בנהריה הקיים עד היום בפינת הרחובות המייסדים והעליה ונראה בדיוק כמו שנבנה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 עם מעט תוספות. בבית מתגוררת עד היום בתו היחידה כרמלה מזורסקי (לוי) בת ה-96.

לוי היה דמות מרכזית בהתפתחותה של נהריה, ופועלו תרם רבות לביסוסה כיישוב חקלאי ומרכז תיירותי מצליח.

בנוסף לפעילותו בהתיישבות, לוי היה פעיל גם בשוק הנדל"ן בחיפה ובצפון הארץ. הוא הקים חברות שונות, כמו "Palinag" וחברת יוסף לוי בע"מ, שפעלו בתחומי הנדל"ן וההשקעות.

בשנות ה-30, לוי פעל לקליטת עולים מגרמניה, וסייע להם להשתלב בחברה היישובית. הוא גם היה מעורב בתכנון חלוקת הארץ, והציע תוכנית להרחבת גבולות המדינה היהודית.

יוסף לוי היה דמות מורכבת ורבת פעלים, שתרמה רבות למפעל הציוני. הוא היה יזם, איש חזון ופעיל ציבורי, שפעל לקידום ההתיישבות, התעשייה והכלכלה בארץ ישראל.

הוא היה ציוני בכל נימי נפשו וכל חייו עד מותו בשנת 1949 פעל למען ארץ ישראל ושיבת היהודים אליה ואת כל הונו האישי השקיע בחזון הזה.
נהריה חבה לאיש הזה את קיומה.

זליג אויגן סוסקין

ד"ר זליג אויגן סוסקין (1873-1959) היה אגרונום ופעיל ציוני, אשר תרם רבות להתפתחות החקלאות וההתיישבות בארץ ישראל, ובעיקר מוכר כאחד ממייסדי העיר נהריה.

סוסקין רכש השכלה חקלאית מעמיקה בגרמניה, שם גם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. בשנת 1896 הגיע לראשונה לארץ ישראל מטעם "ועד אודסה" כאגרונום למתיישבים רוסיים. בשנים שלאחר מכן עסק בהכשרת קרקעות וניהול מטעים במספר מקומות בארץ, ביניהם קסטינה, גן שמואל וחדרה, שם אף חלה בקדחת. בתקופה זו התיידד עם האגרונום אהרון אהרונסון ויצא עמו למסעות מחקר.

בשנת 1903 השתתף במשלחת "אל עריש" ובקונגרס הציוני השישי נבחר לוועדת המחקר לארץ ישראל. בין השנים 1906-1918 עבד במושבות גרמניות באפריקה. עם שובו לארץ ב-1918, ניהל את המחלקה להתיישבות בקרן הקיימת לישראל בהולנד. בתקופה זו החל לגבש את רעיונו ליישובים זעירים המבוססים על משקים אינטנסיביים.

בשנת 1919 פרסם סוסקין תזכיר מפורט שבו הציג את עקרונותיו ליישוב כזה, שכלל משקים קטנים של כחמישה דונם עם מספר מצומצם של בעלי חיים וגידול אינטנסיבי של ירקות ופרחים, תוך שימוש בקואופרטיבים לניהול התשתיות והשיווק.
הוא הציג את תוכניתו בפני הוועד הפועל הציוני ובקונגרס הציוני ה-12 בשנת 1921, שם הרשים את חיים ויצמן. סוסקין הציג את מודל "מונטה אל גאידה" הספרדי כדוגמה ליישוב אפשרי, אך תוכניתו ספגה ביקורת מצד אגרונומים אחרים. 

למרות זאת, סוסקין המשיך בדרכו. ניסיונותיו להקים יישובים על פי מודלו בשנות ה-20, בייבוש ביצות הכברה ובאדמות ג'ידרו, לא צלחו מסיבות שונות.

בשנת 1934, בגיל 61, חבר סוסקין לרוכש הקרקעות יוסף לוי כדי להקים את נהריה. הוא ראה בכך הזדמנות אחרונה לממש את חזונו ליישוב של משקים אינטנסיביים קטנים. הוא היה מעורב באופן אינטנסיבי בכל פרטי הקמת החברה המממנת של נהריה בע"מ ובניהולה בשנותיה הראשונות. פרוטוקולי הישיבות מעידים על מעורבותו העמוקה ועל השפעתו הרבה, לעיתים תוך מחלוקות עם שותפים אחרים.

סוסקין הגן בלהט על רעיונותיו ופעל למימושם בנהריה. הוא דאג לשיווק הקרקעות ולקליטת מתיישבים, ואף פרסם חוברת הסברה בגרמנית. למרות קשיים שונים, נהריה החלה להתפתח על פי עקרונות המשקים האינטנסיביים שהגה.

זליג אויגן סוסקין נפטר בשנת 1959, לאחר שהגשים את חלומו והיה לאחד ממייסדי העיר נהריה, המהווה עדות חיה לחזונו ולעקשנותו.